החלטה בתיק בש"א 167446/07

1.         בפני בקשה לביטול פסק דין, שניתן כנגד המבקש, ביום 9.3.07בהיעדר הגנה.

2.         פסק הדין ניתן, לאחר שכתב התביעה נמסר לידי אמו של המבקש ברחוב סן מרטין 8/5 לוד, ביום 13.11.06.

 3.        בבקשה לביטול פסק הדין מודה המבקש בקבלת כתב התביעה על ידי אמו.

            לטענת המבקש, מרגע שנודע לו אודות קיום כתב הערבות ניסה להיזכר מי זו  איריס קרצ'בר אשר עבורה חתם כביכול על כתב הערבות (להלן: "הלווה העיקרית"), אולם משאינו מכיר את הלווה העיקרית, סבר כי מדובר בטעות גמורה ובהיעדר ניסיון או ידע משפטי ובעצת אמו לא פנה לעו"ד ולא הגיש בקשת רשות להתגונן.

            בעקבות קבלת כתב התביעה שוחחה אמו של המבקש עם ב"כ המשיב בכדי לשכנעו שמדובר בטעות.

            רק לאחר שנפתח תיק ההוצאה לפועל, הבין המבקש כי גם אם מדובר בטעות עליו להתגונן ביחס לתביעה ופנה לעו"ד שיפעל עבורו בעניין.

            באשר לכתב הערבות, טוען המבקש כי פרט לחתימתה הנחזית להיות חתימתו על כתב הערבות, אין כל פרט נוסף שיזהה או יאמת את חתימתו. כמו כן, כפי שהבין סניף הבנק שבו כביכול חתם בפתח תקווה אולם למיטב זכרונו מעולם לא ביקר שם.

            לפיכך טוען המבקש כי לא חתם על כתב הערבות וכי לא היה מסכים לחתום על כתב הערבות משום שאינו מכיר כלל את הלווה העיקרית.

            עוד טוען המבקש כי היה על המשיב לברר עמו, בטרם החתימה, הן את זהותו והן את העובדה כי אכן חתם על כתב הערבות ואת מידת הבנתו את תוכן התחייבותו.

            טענת המבקש הינה כי במידה ויתברר כי כתב הערבות אכן נושא את חתימתו, הרי שככל הנראה מדובר באיזושהי מניפולציה או תרמית שנעשתה מטעם מאן דהוא.

            טענה נוספת שמעלה המבקש הינה טענת שיהוי בהגשת התביעה נגדו שכן מאז החתימה על כתב הערבות תפח החוב מ- 7,000 ש"ח לכ- 40,000 ש"ח.

            כמו כן, טוען המבקש כי הלווה העיקרית שילמה למשיב סכומים שלו היה המשיב מקזז מסכום הערבות היה חובו קטן משמעותית. המבקש סבור כי טענת המשיב, בכתב התביעה, כי אין לקזז את הסכומים ששילמה היה חסרת תום לב ולכן סבור המבקש כי יש לקזז מכל סכום שיחויב את הסכום ששילמה הלווה העיקרית. 

4.         המשיב הגיב לבקשת המבקש.

            בתגובתו טוען המשיב כי אין הצדק בבקשת המבקש לאיחורו בהגשת בקשת רשות להתגונן.

            באשר לטענת זיוף החתימה, טוען המשיב כי המבקש אין טוען בפה מלא כי חתימתו זויפה, אלא תולה זאת בזיכרונו החלש.

            לעניין טענת השיהוי טוען המשיב כי בוצעו הליכים כנגד הלווה העיקרית, התביעה נגדה הוגשה בשנת 2000, ננקטו נגדה הליכי הוצאה לפועל והמשיב אף הגיש בקשה למנות כונס נכסים על נכס מקרקעין שבבעלותה ובאוגוסט 2006 הגיש בקשה למתן צו בדבר מיצוי ההליכים נגדה.

            בנוגע לטענת המבקש כי יש לקזז הסכומים ששולמו על ידי הלווה העיקרית מהסכום הנערב, טוען המשיב כי המבקש הודה במסמכי הערבות בזכותו של המשיב לזקוף תשלומים ששולמו על ידי הלווה העיקרית לכל חוב אחר שלה שאינו מובטח בערבות. המשיב מפנה אף לסעיף 51 לחוק החוזים (חלק כללי תשל"ג - 1973).

דיון:

5.         כידוע, פסק דין שניתן במעמד צד אחד ניתן לביטול בשתי עילות, האחת - מחובת הצדק     שעה שנפל פגם בפסק הדין והשנייה - על פי שיקול דעת בית המשפט  תוך בחינת הסיבה לאי ההתגוננות וסיכויי ההצלחה.